 |
|
| סולו ראשון |
 |
|
|
ב-1966 יצא אלבום הבכורה של איינשטיין, שר בשבילך, ובו בעיקר לחנים, מילים ותרגומים של דפנה אילת. סטו הכהן עיבד עם השפעות ג'אזיות ודרום אמריקאיות, ובין הלהיטים היו "הלילה הזה", "אל תבכי ילדה" ו"הגשם מתופף". בחלק מהשירים היו רמזים קלים לחידוש, לפחות בהרכב הכלי: גיטרה חשמלית ב"מרים", "ארץ הלוואי" ו"הבטחת שתבואי", ואיינשטיין אפילו שר "יה יה".
באותה שנה הפיק אברהם דשא "פשנל" תקליטון לצמד חד פעמי: אריק איינשטיין ויפה ירקוני. הם הקליטו ארבעה שירים בעיבוד דוד קריבושי: "ליל סתיו" ששניהם כבר שרו (כל אחד לחוד) בפסטיבל הזמר, "קרה זה רק הפעם" (מ' א. ברושי, ל' ב. פנחסי), "לו הייתי" (מ' חיים חפר, ל' בן ישראל) וחידוש ל-"Yesterday" של הביטלס, שחפר הפך ל"רק אתמול".
איינשטיין הקליט בשנה זו גם עם האיינשטיינים: דוד קריבושי באורגן ועיבודים חדשניים לזמנם, אלי מזרחי בתופים, שמוליק ארוך בבס וריצ'רד פרץ בגיטרה חשמלית. "פשנל" הפיק להרכב תקליטון של חידושים לשירים: "Do You Want To Know A Secret" של הביטלס הפך במילים של יורם טהרלב ל"מזל", לאה נאור כתבה מילים לשירי העם האמריקאיים "עץ הלימון" ו"בית השמש העולה" (שהפך ל"רחוק רחוק מכאן"), ו"ערב של שושנים" (מ' ול' דור הדר) קיבל עטיפה ג'אזית ותוספת טקסט של איינשטיין: "סלחו לי הדודאים אם שיניתי כמה צלילים, אנחנו עוד חברים...".
אריק והאיינשטיינים הופיעו במשותף עם שייקה אופיר במופע מצליח בשם "ערב של שושנים". על אף ההצלחה איינשטיין לא חדל לחפש חידושים מוסיקליים, עד שפגש את שמוליק קראוס ואת זוגתו ג'וזי כץ והקים איתם את הרכב הפופ העברי הראשון: החלונות הגבוהים. את הטון המוסיקלי בשלישייה נתן שמוליק קראוס, אך איינשטיין היה הכוכב והזמר הראשי, והוא גם כתב, לראשונה, מילים לשירים ("אז מה" ו"כל השבוע לך" ומאוחר יותר "כמה נעים" ו"בואו ונרים כוסית").
בסוף 1967, עם סיום תקופת החלונות הגבוהים, הפיק בני אמדורסקי לאיינשטיין שני תקליטונים בעיבוד אלכס וייס, ששילב פופ ונגיעות ג'אזיות. בתקליטון הראשון נכללו "אני מרגיש כמו מלך", שאיינשטיין כתב על פי "Mellow Yellow" של דונובן, וחידושים ל"לא פעם בקיץ" מפסטיבל הזמר, "הכאב הזה" של שלישיית גשר הירקון וגם ל"ירושלים של זהב" של נעמי שמר.
התקליטון השני היה חשוב יותר לקריירה של איינשטיין. הוא כלל שיתוף פעולה ראשון שלו עם יוצר צעיר שפגש באותה תקופה, שלום חנוך. איינשטיין הקליט את לחניו של חנוך ל"הגר" (מ' חנוך), "ריסים" ו"פתאום בלעדיו" (מ' מאיר אריאל) ו"שבת המלכה" (מ' איינשטיין).
שירים אלה, פרט ל"ירושלים של זהב", נכללו באוגוסט 1968 באלבום אוסף משירי איינשטיין, ישן וגם חדש. נכללו בו גם "עיר לבנה", "השעות הקטנות של הלילה", "רוח סתיו" (של להקת הנח"ל) ו"חייל של שוקולד" (של החלונות הגבוהים). את האלבום הפיק בני אמדורסקי בחברת "הד ארצי" ללא ידיעתו של איינשטיין, שהוציא באותו זמן ממש אלבום חדש בחברת "CBS", מזל גדי.
מזל גדי היה האלבום הראשון של איינשטיין שכולו לחנים של שלום חנוך, עם עיבודים נפלאים של אלכס וייס, ביניהם "לילה" ו"כהה כהה" (מ' חנוך), "הימים הארוכים העצובים" (מ' איינשטיין), "מכופף הבננות" (מ' מאיר אריאל), "רוח רוח" (מ' מרים ילן-שטקליס) ועוד. וייס ניצח על נגני האלבום (המכונים על העטיפה תזמורת סי-בי-אס ישראל), ביניהם אגון קרטן בגיטרה, שמוליק ארוך בבס וזהר לוי או אהרל'ה קמינסקי בתופים. אחרי הרוקיות היחסית של החלונות הגבוהים הייתה הגישה בעיבודי מזל גדי יותר תזמורתית ומתוקה. רוב שירי האלבום היו, בעצם, שירי ילדים או שירים שהתייחסו לילדות, ואיינשטיין אכן חידש חלק גדול מהם בתקליטי הילדים שהוציא אחר כך.
מזל גדי זכה להצלחה גדולה ברדיו, אך לא כך ההופעות שבעקבותיו, בהן הופיע איינשטיין עם הברנשים של פיאמנטה של אלברט פיאמנטה בסקסופון ובעיבודים.
בסוף 1968 הוציא איינשטיין תקליטון עם הברנשים של פיאמנטה ובו שני שירים: מילים שלו ל"אוב-לה-די אוב-לה-דה" של הביטלס ושיר שהלחין שמוליק קראוס עוד בימי החלונות הגבוהים: "בית הערבה" (מ' עמוס קינן וחיים חפר). ל"אוב-לה-די אוב-לה-דה" נוצר גם קליפ ראשון על ידי החברים עליהם איינשטיין שר, אורי זוהר, צבי שיסל, בועז דוידזון, שלום חנוך ואחרים, ובהשתתפותם. זו הייתה ראשיתה של חבורת "לול", עדיין ללא הכותרת המוכרת.
הוצאת התקליטון עם שני השירים סיימה את תקופת המעורבות של איינשטיין עם "CBS", והוא היה פנוי שוב לקשרים עסקיים חדשים. הוא הקים חברת הפקות עצמאית, "הגר", יחד עם זוגתו אלונה, צבי שיסל ובועז דוידזון.
"אוב-לה-די אוב-לה-דה" לא היה להיט הפופ היחיד לו כתב איינשטיין גירסה עברית. ב-1969 הוא עשה את זה גם ל"הלולה הלולה" של הלהקה הבריטית הטרמולוס, שהפך ל"קול ששון וקול שמחה", ול"חוזרים הביתה" של זמר הפולק האמריקני וודי גאתרי. את שניהם שרה שלישיית התאומים. לשולה חן הוא כתב באותה תקופה גירסה עברית ל"הדמעות זולגות" של האבנים המתגלגלות. אצלו זה הפך ל"פתאום היה לי טוב כל כך".
ביום העצמאות 1969 השתתף אריק איינשטיין בפעם האחרונה בפסטיבל הזמר. הוא שר בו את שירו הנפלא של שלום חנוך "פראג". עוצמת השיר ועיבודו המפתיע של מישה סגל לא שיכנעו כנראה את שופטי הפסטיבל, והשיר נדחק לאחד המקומות האחרונים (בשני המקומות הראשונים זכה יהורם גאון עם "בלדה לחובש" ו"עץ האלון"). איינשטיין הופתע מהתגובה לשיר, ובליבו גמלה החלטה לא להשתתף יותר בפסטיבלי הזמר, ויותר מכך, לא להתחשב עוד ב"דרישות השוק" או "ציפיות הקהל".
השיר "פראג" לא נכלל בתקליט הפסטיבל. הוא יצא תחילה בתקליטון ראשון בחברת "הגר", כשבצידו השני גרסה נדירה של איינשטיין ל"מי שחלם" (מ' דידי מנוסי, ל' יוחנן זראי, ע' מישה סגל). "פראג" נכלל גם באלבומו של איינשטיין פוזי, ורק בשנת 1999 יצאה הגרסה המקורית של השיר בהקלטה מהופעה חיה, באוסף יעלה ויבוא, ממיטב להיטי פסטיבלי הזמר בהוצאת "הד ארצי".
הכישלון בפסטיבל ובהופעות עם הברנשים של פיאמנטה דחפו את איינשטיין לחפש להקת ליווי בעלת צליל מעודכן. בהמלצת האמרגנים חיים סבן ויהודה טלית הוא נפגש עם הצ'רצ'ילים, מיקי גבריאלוב בבס, חיים רומנו ורוב הקסלי בגיטרות ועמי טרייבטש בתופים, והפך אותם ללהקת ליווי בהופעותיו והקלטותיו. לצ'רצ'ילים וללהקות הקצב בכלל זו הייתה הכרה משמעותית מצד הממסד ולאיינשטיין זו הייתה הזדמנות לצאת מהסגנון שהכיר עד אז לדרך חדשה.
|
|
|
|
|
|